ביישנות – להציץ דרך חור המנעול על אחרים
מלידתנו, אנו משויכים למשפחה, לקבוצת אנשים ולקהילה שבה אנו חיים. שם אנו גדלים ומתפתחים. יש לנו צורך קיומי הישרדותי להיות בקשר עם אנשים. חוסר בקשר ובמגע אנושי, גורם לאנשים להתמוטטות פיזית ומנטאלית, לנטות יותר לחולי, לחץ ואובדנות. עם זאת, ישנם הרבה אנשים שביישנות מהווה עבורם מחסום עיקרי לסיפוק הצורך הבסיסי הזה. רגש הבושה הוא אחד מהרגשות הקשים אצל האדם לצד הכאב והפחד אולם, אחרי שנרגיש שהאיום הוסר, הביישנות תתפוגג וההרגשה הלא נעימה תחלוף. אב טיפוס לרגש הבושה הוא סיפור בושתם של אדם וחוה, והתחבאתם בעץ הגן מפני אלוהים, לאחר שאכלו מעץ הדעת, ונוכחו לדעת שהם עירומים (ספר בראשית ג' ח').
אנשים לא נולדים עם תחושה של 'עצמי', ולכן ביישנות אינה תכונה מולדת. המודל ההורי מהווה גורם חינוכי מתווך של למידה וחיקוי. נמצא כי תינוקות ביישנים מאבדים את ביישנותם אם הוריהם מציבים להם גבולות ומעודדים אותם להתמודדות עם פחדיהם ברגעי תסכול. לעומתם, הורים מגוננים ורחמנים מדי, עודדו את המשך הביישנות.
ביישנות הינה תכונה שמשתנה על פי הסיטואציה והיא זו שקובעת אם נתנהג בביטחון או בביישנות. לכן, לא ניתן לומר על אדם שהוא ביישן או שלא. ישנם אנשים שבמצבים מסוימים ירגישו בטוחים בעצמם ובמצבים אחרים, חדשים, יחושו בחוסר נוחיות, ויהיו חסרי ביטחון וביישנים. אנשים אחרים יהיו מוחצנים למדי עם חבריהם הקרובים אך ינהגו בביישנות בחברת זרים. הביישנות גורמת לנו לפחד, לחשוש או לדאוג במגוון רחב של מצבים חברתיים ולבצע פעולות מסוימות בפומבי.
ביישנות בדרך כלל נראית כבעיה תוך אישית, שנובעת מתכונות אישיות כמו מודעות עצמית יתרה, הערכה עצמית נמוכה, פחד מדחייה וכישורים חברתיים לקויים. לכישורים החברתיים שלנו ישנה השפעה דרמטית על הצלחתנו ביחסינו עם אנשים. מיומנות חברתיות לקויות עשויות להוביל לכישלון ברבדים בולטים רבים בחיינו. אם לא רכשנו מיומנויות וכישורים חברתיים, אין לנו יכולות התנהגותיות ומילוליות שבאמצעותן אנו יכולים להשפיע על סביבתנו במצבים והקשרים חברתיים. אנו מתקשים להשיג תוצאות רצויות ולהימנע מתוצאות בלתי- רצויות. ללא כישורים חברתיים, אנו מתקשים לפרש בצורה נכונה רמזים חברתיים, ויכולתנו לפתור סכסוכים, מצומצמת. המודעות העצמית מתקשה להשפיע על הרגש ולכן אנו מתקשים לזהות, להביע ולווסת את רגש העצמי שלנו, לכיוון ניהול נכון ומותאם. אנו מתקשים להיות אמפתיים, לזהות ולהזדהות עם רגשות הזולת, ולהיות איתם בהתאמה התנהגותית – חברתית הולמת. כישורי תקשורת והבעה שלנו בעייתיים. אנו מתקשים לנהל שיחה ולהקשיב לזולת ללא ביטולו, להבין את מרכיבי החברות, והיכולת לפתחם, לשמרם ולטפחם. אנו מתקשים להיות אסרטיביים, ולכן אנו נכנעים ולא עומדים על זכויותינו, לא מצליחים לבטא את רגשותינו ודעותינו, אמונותינו ורצונותינו באופן ישיר.
הביישנות הינה שלילית כיוון שהיא גורמת לתחושת אי-נוחות במגוון נרחב של מצבים המחייבים קשר עם הזולת ולכן איכות החיים שלנו נפגע באופן משמעותי בתפקודנו היומיומי. בפן החשבתי, בבסיס הביישנות, אנו עושים הקשר מוטעה בין המצב לבין הפרשנות שדרכה אנו חווים את המציאות. דפוסי החשיבה השגויים הופכים עם הזמן להרגל. כל חוויה, התרחשות, או אירוע בעולם החיצוני, מושפעים מהעיבוד הפנימי, באופן שמחזק את הדימוי העצמי השלילי שלנו. התפיסה השגויה, שבה אנו מצפים שמשהו מסוכן עומד להתרחש, למרות שהסכנה אינה חייבת להיות סכנה מוחשית, גורמת לנו להרגיש שאנו מצויים כל הזמן תחת עין בוחנת של אנשים אחרים. אנו משוכנעים שאנשים סביבנו כל הזמן בודקים ומודדים אותנו, אנו חוששים שאם נדבר או נתנהג בצורה מסוימת, היא תהייה שלא כמצופה ולכן אנו נחווה מבוכה, נרגיש מאוימים ומושפלים. נמשוך אלינו את כל תשומת הלב ונחשף ללעג, ביקורת או אף להתעלמות מאתנו. תחושה שאנו "בלתי נראים". אנו מפתחים רגישות יתר לתגובות של אחרים ועסוקים בעריכת השוואות לא מציאותיות ביננו לבין אחרים שנראים לנו מוצלחים מבחינת כישוריהם החברתיים. תשומת הלב שלנו מופנית ל"מגרעות" שלנו. אנו יוצרים סביבנו מעגל שסוגר וחוסם אותנו, העלול להיהפך בכוח המחשבה לנבואה שמגשימה את עצמה. אנו נמצאים בקונפליקט פנימי מתיש שבו מצד אחד אנו רוצים להתגבר על הקושי, ומצד שני אנו חוששים לעשות צעד שמא ילעגו לנו, ישפטו אותנו לרעה ושיבקרו אותנו באופן שלילי. לביישנות יש ייצוג של סימפטומים פיזיולוגים : הסמקה, גמגום, השפלת הראש, הורדת המבט וניתוק קשר עין, נשיכת שפתיים, דפיקות לב מואצות, יובש בגרון, שיתוק, אלם ולחלופין דיבור תזזיתי או גמגום, חיוך עצבני או "לבישת מסיכה" אטומה, הזעה, גוף נוקשה, רעידות בידיים, דקירות לחץ – עקצוצים. בפן ההתנהגותי, הביישנות מפעילה את מערכת הפחד שלנו במגוון מצבים : לדבר ולהביע את עמדותינו ודעותינו לפני אנשים, ביישנות מבני המין השני, ביישנות ופחד מבעלי סמכות, ביישנות לקחת צד ולהשתתף בדיון קבוצתי, פחד מפני שהייה במקומות הומים ועוד. הביישנות מונעת מאתנו לפעול בעולם ולהוציא את עצמנו אל הפועל. אנו תקועים במצב נוכחי אילם ואיננו יכולים להתקדם. גם אם ישנה התקדמות, היא מוגבלת, ולא מאפשרת לממש את הפוטנציאל הגלום. אנו מתקשים להשפיע ולהביע את עצמנו ולכן אנו חווים דיסוננס מתסכל בסיטואציות חברתיות. הביישנות יכולה ליצור הסתגרות והתבודדות, הסוואה מאומצת במצבים חברתיים. ביישנות הופכת להרגל נוח שסיגלנו לעצמנו כדי להימנע מהסכנה שבדחייה או מלומר דבר מה טיפשי. ביישנים רבים מוצאים עצמם מבודדים רק משום שהם מתקשים למצוא חברים חדשים, אך יתכן באותה המידה ההפך. ישנם ביישנים המעדיפים להתבודד, להתעמק ביצירותיהם על חשבון חייהם החברתיים. לרוע המזל, אנשים עלולים לפרש את ההתנהגות הביישנית כסימן לכך שהביישן אינו מעוניין בקרבתם ולכן הוא ייחשב כשונא חברה. התנהגותם הלא מילולית יכולה לשלוח איתותים של "אל תתקרבו". הם משלבים זרועות, משפילים את ראשם, ואינם מחייכים. לכן הם עלולים להיתפס כסנובים או ככאלה החושבים את עצמם מעל לאחרים. המציאות שונה, והתנהגות הביישן אינה נעשית מתוך בחירה. זאת צורת התקשורת היחידה שהביישן מסוגל לקיים באינטראקציה חברתית, כיוון שהוא חש מתח וחוסר נוחות בפגשו אנשים חדשים. כתוצאה מכך, הרשת החברתית שלו מצומצמת יחסית לאנשים נורמטיביים. מרבית הביישנים אוהבים חברים כמו כל אחד אחר ונהנים מלשהות בחברת אנשים שהם מכירים בוטחים בהם. בגלל הפער בין מי שהיינו רוצים להיות ובין מה שאנו מרגישים שאנחנו, אנו בוחרים להימנע מלהתמודד עם הביישנות המעוררת בנו תחושות לא נעימות של חוסר ונוחות ואיום ולכן אנו חווים תסכול, ייאוש ואף דיכאון. ביישנות גורמת רצון להימנע מאותם מצבים לא נוחים, על מנת שלא נחווה את הסבל הכרוך בהם. הימנעות מהווה מעין שריון המגן מפני תחושות קשות, אך היא אינה יעילה כי היא מנציחה את האמונה בחוסר המסוגלות, ומונעת את האפשרות לשינוי ולהתמודדות.
ההימנעות מתבטאת בדרכים שונות – ביישנים לא יתנו לאנשים אחרים להכיר אותם ויתעטפו במחסום בלתי נראה המשדר מסרים של "אל תתקרבו" , "אין כניסה". תגובת הסביבה האנושית תניח כי מדובר באדם לא חברותי ותניח לו. דרך נוספת של הימנעות הינה הכחשה. כשאנו בהכחשה, אנו לא מודים בבעיה ומנסים 'למחוק' אותה כאילו שהיא לא קיימת, ובוודאי גם את הרגשות הקשים שהיא מעוררת. דוגמא : מבוגרים שעובדים במקצועות ללא אתגר, ש"לא הצליחו מעולם ללמוד ואינם מעוניינים בכך". דרך נוספת היא דחייה של משימות קשות או מורכבות בהן יש סיכוי גבוה לכישלון, וכך פשוט לא להיפגש בו. נטייה לליצנות - הסתרה של ביישנות וחוסר ביטחון על ידי הפיכה של כל דבר לבדיחה, משיכת תשומת לב באמצעות השתטות, במיוחד ברגעי לחץ. אגרסיביות ושליטה - הפעלה של כוח ואלימות במערכות יחסים כלפי קורבנות חלשים, בכדי לסוכך על תחושות העדר השליטה, חוסר ביטחון ופגיעות. (להגיד מה לעשות, איך להתנהג, על מה לדבר וכדומה). "הביישן הציני", הוא אדם שנדחה על ידי אנשים בגלל חוסר בכישורים חברתיים, ולכן הוא חווה כעס וזרות. כהגנה על ה'עצמי', הוא מפתח תחושת עליונות וציניות כלפי אחרים.
למרות שלביישנים ישנן תכונות חיוביות רבות, קשה להכיר אדם ביישן, ולכן קטנים הסיכויים של אחרים לגלות את תכונותיו הטובות המסתתרות תחת מעטה הביישנות. האקלים התרבותי החדש, תרבות האינטרנט, משנה את אופן האינטראקציות. הודעות טקסט, מיילים ופייסבוק מאפשרים לתקשר בדרכים אחרות שיקלו על ביישנים בגלל שישנן פחות סיטואציות בין אישיות חדשות והמגע חברתי נשמר רק עם מעגל חברים מצומצם ומשפחה. קל יותר לשלוח מייל או סמס במקום להיפגש ולקיים קשר עין. לכן, ביישנים רבים מפתחים קשרים דרך האינטרנט. שם הם מרגישים בטוחים מספיק בכדי לבטא את עצמם.
לסיכום : ביישנות אינה תכונה מולדת. גורמיה יכולים להיות : עודף מודעות, חוסר בביטחון עצמי, חוסר בכישורים חברתיים. החברה עלולה לשפוט אותם בשוגג כמתנשאים וסנובים בשל התנהגותם, אך למעשה הביישנות מחבלת ביכולת שלהם ליצור אינטראקציה בינאישית יעילה. הביישנות פוגמת באיכות החיים ומייצרת מעגל שקשה לשבור אותו. מצד אחד הרצון לפרוץ את המציאות ולהיות נורמטיבי ומצד שני הפחד להתמודד עם הביישנות. לכן, קל יותר 'לברוח' להתנהגות נמנעת החוסכת כאב, פחד והשפלה אך בו זמנית היא מצמצמת את המעגלים החברתיים במידה ניכרת. היום, הגלובליזציה מסייעת לביישן למצוא דרך העוקפת קשר עין ומאפשרת לקיים קשרים חברתיים ווירטואליים מאחורי המסך. נחמה פורטה.
